מדוע גישור הוא אינו פשרה ומה ההבדל בין פישור וגישור

בעת התמודדות עם סכסוכים זוגיים קשים העלולים להוביל לגירושין, זוגות רבים נתקלים במושגים "גישור" ו"פישור". למרות שהמילים נשמעות דומות, הן מתייחסות לשתי גישות שונות לחלוטין בניהול וטיפול בסכסוכים. כדי להבין מהי הדרך הנכונה לטיפול בבעיות הזוגיות, חשוב להפנים את ההבדלים המהותיים בין גישור לפישור, ולהכיר את היתרונות הבולטים של גישור במקרה של גירושין.

פישור לקוח מהמילה פשרה בין אם בדרך של התערבות צד שלי ובין אם לא,  במטרה לפתור סכסוך. הגורם המפשר יכול להיות גורם לא פורמאלי כמו חבר משותף, בן משפחה או כל גורם אחר, ויכול גם להיות גורם פורמאלי כמו בית המשפט. -  זאת, כאשר הצדדים מסמיכים אותו לפסוק עד דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, התשמ"ד – 1984. סעיף זה קובע כי: "בית משפט הדן בעניין אזרחי, רשאי בהסכמת בעלי הדין לפסוק בעניין שלפניו, בדרך של פשרה".

לעומת זאת, גישור הוא הליך מקצועי ומובנה שמנוהל על ידי מגשר מקצועי. מגשר הוא איש מקצוע שעבר הכשרה ספציפית בתחום ניהול משא ומתן ופתרון סכסוכים באופן מקצועי. בניגוד למפשר, תפקיד המגשר אינו לשכנע או לדחוף לפשרות, אלא לאפשר לצדדים להגיע להחלטות בעצמם תוך קידום דיאלוג בונה. המגשר מנחה את התהליך באופן נייטרלי בדרך של גיבוש תהליך מובנה ובאמצעות שמירה על אווירה נוחה ככל האפשר. 

ההבדל המשמעותי ביותר בין גישור לפישור בהקשר של גירושין נעוץ בעצם התהליך והדרך בה מגיעים לפתרון. בפישור, המפשר הוא זה שמציע פתרונות ופשרות, ולכן לפחות אחד הצדדים (ולעתים שניהם) נאלץ לוותר על חלק ממשאלותיו או האינטרסים שלו כדי להגיע להסכם. זוהי נקודת תורפה מרכזית של פישור - השגת "שלום יחסי" תוך כפייה של פשרות וויתורים על הצדדים, עד שלעיתים הצדדים חווים חוויה של "חיתוך בבשר החי".

לעומת זאת, גישור מבוסס על תפיסה שונה לחלוטין. בגישור, תפקיד המגשר אינו להציע פתרונות אלא להנחות תהליך שמאפשר לצדדים להגיע להחלטות ופתרונות בעצמם באופן רצוני. המגשר אינו כופה דבר, אלא מקיים שיח בונה ומסייע לצדדים להשיג הסכמות שמקובלות עליהם מרצון חופשי. כך, בגישור גירושין אין ויתורים כפויים - רק פתרונות שהצדדים עצמם בחרו בהם, בשונה מגישור בו יכולה להיות חוויה של חיתוך בבשר החי. תהליך הגישור הוא תהליך של בירור מהו הטוב בעולמות האפשריים ובחירה בו.

השפעתו המרכזית של הבדל זה באה לידי ביטוי בקבלת ההסדרים הסופיים של הגירושין. כאשר פתרון מוכתב מבחוץ על ידי מפשר, הסיכוי שאחד הצדדים (או שניהם) יתקשו לקבלו גבוה בהרבה. כך למשל במרבית המקרים בהם ביהמ"ש פוסק בהתאם לסעיף 79א על דבר הפשרה, לפחות צד אחד אינו מרוצה מהתוצאה, ובמקרים רבים שני הצדדים יוצאים לא מרוצים. מנגד, בגישור, העובדה שההסכמות הן בחירתם החופשית של בני הזוג מגדילה משמעותית את הסיכוי שישלימו עמן ויוכלו לממש אותן בצורה מטיבה ולאורך זמן לאחר הגירושין..

עוד הבדל מרכזי בין גישור לפישור, נוגע לגישה בה מטופלים הצרכים והאינטרסים של הצדדים. בעוד שפישור נוטה להתמקד בעמדות הגלויות של כל צד ולחתור לנקודת אמצע ביניהן, הגישור הוא תהליך של התבוננות מעמיקה המנסה לבחון את הצרכים והאינטרסים הפנימיים יותר של הצדדים שמניעים את העמדות שלהם.  בפישור, המטרה היא למצוא פשרה שתהווה ממוצע או נקודת אמצע בין העמדות הראשוניות של הצדדים. למשל, אם צד אחד מבקש 70% מהרכוש והשני 30%, המפשר ינסה להכתיב פשרה של 50%-50%. גישה זו מתעלמת מהצרכים והמניעים שהובילו כל צד לעמדה שלו מלכתחילה. 

לעומת זאת, בגישור ישנה התייחסות מלאה לצרכים ולמניעים האמתיים של הצדדים. מגשר מקצועי מנסה להעמיק ולהבין מה הדרישות והאינטרסים הבסיסיים של כל צד, מעבר לעמדות הגלויות שלהם. לאחר גילוי הצרכים הבסיסיים, הוא יכול לנסות ולייצר פתרונות יצירתיים וחדשניים שיענו על הצרכים של שני הצדדים באופן המיטבי.

בנוסף, בפישור, המפשר נוטה להתייחס לסכסוך דרך הפריזמה של העמדות והדרישות הגלויות של הצדדים. הוא מתמקד בניסיון למצוא פשרה שתוכל להיות נקודת אמצע בין העמדות המוצהרות. אך בכך הוא מפספס את ההזדמנות לטפל בשורש הבעיה - בתפיסות העמוקות וההנחות היסוד של הצדדים שמזינות את הסכסוך מלכתחילה.

לעומת זאת, תהליך הגישור מקדיש תשומת לב רבה לחשיפת הצרכים, האינטרסים והתפיסות התודעתיות של הצדדים את הסכסוך. המגשר מנסה להבין מהם המניעים האמתיים והרגשות שמניעים את כל צד. בכך הוא יכול לסייע לצדדים במסגור מחדש של הסכסוך בפריזמה חדשה לגמרי.

לדוגמא, במקרה של גירושין, הסכסוך עשוי להתנהל מנקודת מבט של "מלחמה" - כל צד רואה את עצמו כ"אויב" שצריך להכריע את הצד השני. אך באמצעות עבודה מעמיקה אפשר להביא לטראנספורמציה בתפיסת הסיכסוך ולהבין שהצד השני אינו האויב, ובמקרה של גירושין הוא למעשה השותף. - המגשר יכול לעזור להם להבין שמדובר במציאות חדשה משותפת שדורשת שיתוף פעולה למען הילדים ולטובת שניהם. הוא יכול להסב את הסכסוך ממלחמת הכרעה לדיאלוג של הידברות לצורך מציאת פתרונות.

דרך נוספת שבה גישור מאפשר מסגור מחדש היא חשיפת תבניות תפיסתיות לא רציונליות שמזינות את הסכסוך. לעיתים קרובות סכסוכים נפוצים סביב הנחות שגויות, תפיסה מוטה או חשיבה דיכוטומית. המגשר יכול לעזור לצדדים להכיר בתבניות אלו, לבחון אותן מחדש בצורה רציונלית יותר ולהשתחרר מהן בסופו של דבר, השינוי התודעתי שמאפשר הגישור הוא משמעותי ביותר. כאשר הצדדים חווים מסגור מחודש של הסכסוך, שחרור מהנחות שגויות וחשיפה של האינטרסים והרגשות האמתיים שמזינים אותו - הדרך למציאת פתרונות נפרשת בפניהם בבהירות רבה יותר.

השאיפה למסגור מחודש של הסכסוך ולשינוי תודעתי בתפיסותיו היא אחד ההבדלים המהותיים שבין גישור לפישור. בעוד שבפישור מתמקדים בפשרה חיצונית בין העמדות הגלויות, הגישור מנסה להוביל לפתרונות באמצעות שינוי תפיסתי-תודעתי מהשורש. יתרון זה הוא משמעותי ביותר בהליך גירושין, שבו שינוי התייחסות והארת הצרכים העמוקים עשויים לאפשר פתרונות חדשניים לסוגיות הרכוש, המשמורת והקשר ההורי החדש. היכולת למצוא פתרונות יצירתיים על בסיס צרכים אמתיים מאפשרת סיום להליך הגירושין שמקובל על שני הצדדים ללא תחושת ויתור או קיפוח מצד מי מהם.

יתרון חשוב נוסף על הליך הגישור על פני הליך הפישור הוא האפקט על הילדים. בעוד שבהליך פישור הילדים עלולים לחוות מודל של ויתור המוביל לתחושת קורבנות של ההורה, הגישור עשוי להוות מודל חיובי של פתרון משברים רגשיים, לעיתים קשים, בדרך מכבדת ומתוך בחירה חופשית ריבונית אוטונומית.  

כאשר מדובר בסכסוכים רגישים כמו גירושין, היתרונות של גישור על פני פישור הופכים משמעותיים עוד יותר, מכיוון שהרכיב העיקרי של סכסוך גירושין הוא רגשי והגישור מספק כלים טובים בהרבה לפתרון המחלוקות ויישוב הסכסוך מאשר הגישור. ניתן לדמות את הפישור לחיתוך בבשר החי ואת הגישור לבחירה בטוב שבעולמות האפשריים. – בתמצית, ההבדל בין הפישור לגישור הוא ההבדל בין תודעת הקורבן לתודעת הריבון

לסיכום, ההבדל המרכזי בין גישור לפישור בא לידי ביטוי בכך שבגישור הצדדים הם שבוחרים ומגבשים את הפתרון בעצמם, לעומת פישור שבו לפחות צד אחד נאלץ לוותר ולקבל פתרונות שכפו עליו. התהליך הגישורי הוא בחירי ושואף להשגת פתרונות שהצדדים שלמים עימם.