זמני שהות שווים בהורות משותפת - לסירוגין או ברצף?
זמני שהות שווים בהורות משותפת - לסירוגין או ברצף?
מבוא
זמני שהות שווים בין הורים הם פתרון שהופך נפוץ יותר ויותר בגירושין, בו כל אחד מההורים נמצא עם הילדים במשך מחצית מהזמן. מודל זה מציע יתרונות רבים עבור הילדים וההורים כאחד, בכך שהוא מאפשר לשני ההורים להיות מעורבים באופן פעיל בחיי הילדים ולספק להם יציבות רגשית. עם זאת, ישנם שני מודלים עיקריים לזמני שהות שווים: שהות לסירוגין (יום אבא יום אמא) ושימוש ברצף של ימים (כמה ימים אצל אבא וכמה ימים אצל אמא). במאמר זה נדון ביתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות הללו, ונתייחס לתפקיד המגשר בתהליך הגישור בגירושין.
חשיבות זמני שהות שווים
זמני שהות שווים מאפשרים לשני ההורים להיות מעורבים באופן משמעותי בחיי הילדים. מחקרים מראים כי ילדים נהנים כאשר שני ההורים משתתפים באופן פעיל בגידולם. גישה זו מספקת לילדים תחושת ביטחון ויציבות, ומפחיתה את הלחץ והמתח שהם עלולים לחוות בעקבות הגירושין (Kelly & Lamb, 2000)[^1^].
יתרונות זמני שהות שווים
המעורבות הפעילה של שני ההורים מסייעת לילדים לשמור על קשר קרוב עם כל אחד מההורים ומאפשרת להם לחוות אהבה ותמיכה משני הצדדים. בנוסף, היא מאפשרת לשני ההורים לחוות את כל ההיבטים של גידול הילדים, כולל רגעי השמחה והאתגרים כאחד.
זמני שהות לסירוגין: יום אבא יום אמא
יתרונות
1.רציפות הקשר: זמני שהות לסירוגין מאפשרים לילדים לשמור על קשר יומיומי ורציף עם כל אחד מההורים, מה שמפחית את תחושת הנתק והגעגועים (Smyth, 2004)[^2^].
2.הסתגלות קלה יותר: ילדים מסתגלים במהירות לשינויים בזמני השהות כאשר הם רואים את שני ההורים באופן קבוע ויומיומי, מה שמקל על המעבר בין הבתים (Fabricius & Luecken, 2007)[^3^].
חסרונות
1. שינויים תכופים: המעבר היומיומי בין הבתים עלול להיות מעיק ומתיש עבור הילדים, במיוחד אם המרחק בין הבתים גדול (McIntosh, 2011)[^4^].
2. קושי בתכנון: לוח הזמנים הצפוף עשוי להקשות על הילדים וההורים לתכנן פעילויות ארוכות טווח כמו חוגים, חברים או טיולים (Amato, 2010)[^5^].
זמני שהות ברצף: כמה ימים אצל אבא וכמה ימים אצל אמא
יתרונות
1. יציבות: זמני שהות ברצף מאפשרים לילדים להסתגל לסביבה אחת למשך מספר ימים, מה שמקנה להם תחושת יציבות וביטחון (Bauserman, 2002)[^6^].
2. פחות מעברים: המעברים הפחות תכופים מקלים על הילדים ומפחיתים את הלחץ והעומס המנטלי הנגרם מהמעברים התכופים בין הבתים (Maccoby & Mnookin, 1992)[^7^].
חסרונות
1. ריחוק מהורה אחד: השהות הממושכת עם הורה אחד עלולה לגרום לילדים להרגיש מנותקים מההורה השני למשך תקופות ארוכות (Hetherington & Kelly, 2002)[^8^].
2. התארגנות מחדש: המעבר בין הבתים דורש התארגנות מחדש בכל פעם, מה שעלול להיות מעיק עבור הילדים וההורים כאחד (Kaspiew et al., 2009)[^9^].
הגורמים המשפיעים על הבחירה בין המודלים
הבחירה בין זמני שהות לסירוגין לבין זמני שהות ברצף אינה פשוטה ותלויה במגוון רחב של גורמים:
גילאי הילדים
- ילדים צעירים: בגיל הרך, ילדים זקוקים ליציבות ושגרה קבועה. זמני שהות ברצף יכולים לספק יציבות זו, שכן הם מאפשרים לילדים להישאר בסביבה אחת למשך מספר ימים רצופים.
- ילדים מתבגרים: בגיל ההתבגרות, ילדים מתחילים לפתח עצמאות ויכולים להסתגל למעברים תכופים יותר. זמני שהות לסירוגין יכולים להיות מתאימים יותר בשלב זה, שכן הם מאפשרים להם לשמור על קשר יומיומי עם שני ההורים.
מרחק בין בתי ההורים
- מרחק קצר: כאשר בתי ההורים קרובים זה לזה, זמני שהות לסירוגין יכולים להיות אופציה טובה, שכן הם אינם מצריכים נסיעות ארוכות ומאפשרים לילדים לשמור על קשר רציף עם שני ההורים.
- מרחק גדול: כאשר בתי ההורים רחוקים זה מזה, זמני שהות ברצף יכולים להיות מתאימים יותר, שכן הם מפחיתים את הצורך בנסיעות תכופות ומאפשרים לילדים להישאר בסביבה אחת למשך תקופות ארוכות יותר.
שגרות העבודה של ההורים
- עבודה גמישה: אם שני ההורים עובדים במשרות גמישות ומסוגלים להתאים את לוחות הזמנים שלהם לצרכי הילדים, זמני שהות לסירוגין יכולים להיות אופציה טובה, שכן הם מאפשרים לשני ההורים להיות מעורבים באופן פעיל בחיי הילדים.
- עבודה נוקשה: אם אחד ההורים עובד במשרה נוקשה שאינה מאפשרת גמישות בלוח הזמנים, זמני שהות ברצף יכולים להיות מתאימים יותר, שכן הם מאפשרים להורה השני לקחת על עצמו את האחריות בזמן שההורה העובד עסוק.
יכולת ההורים לשתף פעולה
- תקשורת טובה: אם ההורים מסוגלים לתקשר בצורה טובה ולשתף פעולה ביניהם, זמני שהות לסירוגין יכולים להיות אופציה טובה, שכן הם מצריכים תיאום יום-יומי ושיתוף פעולה מתמיד.
- קונפליקטים: אם ישנם קונפליקטים מתמשכים בין ההורים והתקשורת ביניהם לקויה, זמני שהות ברצף יכולים להיות מתאימים יותר, שכן הם מפחיתים את הצורך בתקשורת תכופה בין ההורים.
דוגמאות ליישום מודלים גמישים
במקרים רבים, המומחים ממליצים על מודלים גמישים המשלבים בין זמני שהות לסירוגין לבין זמני שהות ברצף:
- תקופות קצרות רצופות: מודל המשלב תקופות קצרות של מספר ימים ברצף בכל בית, ולאחר מכן מעבר לסירוגין. למשל, שלושה ימים ברצף אצל כל הורה ולאחר מכן יומיים לסירוגין.
- שבוע-שבוע: מודל בו הילדים שוהים שבוע אחד אצל אבא ושבוע אחד אצל אמא. זה מאפשר תקופות רצופות של שהות בכל בית, אך במקביל מגביר את תחושת הניתוק מההורה השני.
- חלוקה דיפרנציאלית: מודל בו לכל ילד מותאמת חלוקה שונה של זמני השהות בהתאם לצרכיו הייחודיים. למשל, ילד אחד עשוי לשהות יותר זמן אצל אחד ההורים, בעוד ילד אחר יתחלק בצורה שווה יותר.
תפקיד המגשר בתכנון זמני השהות בגישור בגירושין
בגישור בגירושין, תפקיד המגשר הוא לסייע להורים להגיע להסכמות על זמני השהות בצורה המיטבית ביותר עבור הילדים. המגשר מתווך בין ההורים, מקשיב לצרכים ולרצונות שלהם ושל הילדים, ומסייע להם למצוא פתרונות יצירתיים שמתאימים למצבם הייחודי. המגשר מסייע להורים להבין את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהמודלים, ומכוון אותם לבחירה שמתאימה ביותר עבורם ועבור ילדיהם.
הגישור בגירושין מאפשר להורים להגיע להסכמות בשיתוף פעולה ובתקשורת טובה, ובכך מפחית את המתח והקונפליקט בין הצדדים. תהליך הגישור חשוב במיוחד כאשר מדובר בזמני שהות שווים, שכן הוא מאפשר להורים להגיע להסכמה על לוחות זמנים שמתאימים לשני הצדדים ולילדים, ולשמור על קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים.
סיכום ומסקנות
הבחירה בין זמני שהות לסירוגין לבין זמני שהות ברצף תלויה בצרכים ובנסיבות הייחודיות של כל משפחה. זמני שהות לסירוגין מציעים רציפות וקשר יומיומי עם שני ההורים, אך עלולים להיות מעיקים בשל המעברים התכופים. לעומת זאת, זמני שהות ברצף מציעים יציבות ופחות מעברים, אך עלולים לגרום לתחושת ריחוק מההורה השני. ההחלטה על המודל המתאים ביותר צריכה לקחת בחשבון את טובת הילדים ואת היכולת של ההורים לשתף פעולה ולשמור על תקשורת טובה ביניהם.
זמני שהות שווים בין הורים בגירושין הם דרך להבטיח שילדים יזכו בקשר משמעותי ורציף עם שני ההורים. הבחירה בין מודל לסירוגין למודל ברצף תלויה בנסיבות הספציפיות של המשפחה, ויש לשקול את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהמודלים. כל עוד ההורים שומרים על תקשורת טובה ושיתוף פעולה למען טובת הילדים, ניתן להגיע לפתרון מיטבי לכל משפחה. הגישור בגירושין ותפקיד המגשר בתהליך זה הם קריטיים להבטחת ההסכמות הטובות ביותר עבור הילדים.
הערות שוליים
[^1^]: Kelly J. B. & Lamb M. E. (2000). Using child development research to make appropriate custody and access decisions for young children. Family and Conciliation Courts Review.
[^2^]: Smyth B. (2004). Parent-child contact schedules after divorce. Family Matters.
[^3^]: Fabricius W. V. & Luecken L. J. (2007). Postdivorce living arrangements, parent conflict, and long-term physical health correlates for children of divorce. Journal of Family Psychology.
[^4^]: McIntosh J. (2011). Interventions for children in the aftermath of separation and divorce. Family Court Review.
[^5^]: Amato P. R. (2010). Research on divorce: Continuing trends and new developments. Journal of Marriage and Family.
[^6^]: Bauserman R. (2002). Child adjustment in joint-custody versus sole-custody arrangements: A meta-analytic review. Journal of Family Psychology.
[^7^]: Maccoby E. E. & Mnookin R. H. (1992). Dividing the Child: Social and Legal Dilemmas of Custody. Harvard University Press.
[^8^]: Hetherington E. M. & Kelly J. (2002). For Better or For Worse: Divorce Reconsidered. W.W. Norton & Company.
[^9^]: Kaspiew R., Gray M., Weston R., Moloney L., Hand K., & Qu L. (2009). Evaluation of the 2006 family law reforms. Australian Institute of Family Studies.
